ניהול נכס שבעליו לא נמצא 

אנשים רבים בישראל, יחידים ומשפחות, עוזבים לעיתים את הארץ לתקופות לא קצרות ולעיתים אפילו ארוכות.

הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות ושונות: עבודה של אחד מבני הזוג, לימודים או תקופת הכשרה של אחד מבני הזוג או שניהם. הזמנה משפחתית לאורך זמן. רכישת נכס בחו"ל למטרות מגורים. פתיחת עסקים בחו"ל.

חלק מאנשים אלו מעדיפים להשאיר על כנם את הנכסים שלהם, נניח דירות, בישראל, עד לזמן שישובו. הטעם לכך הוא ברור ופשוט.

ברוב המקרים יש להם כוונה לחזור ארצה ולכן הם מעדיפים להשאיר את הכנס ברשותם.

על מנת לטפל בנכס או בנכסים שאנשים ומשפחות כאלה משאירים בישראל יש לשים לב למספר דברים.

• הטיפול בנכס בהיעדר בעליו ינתן בתוקף של הסכם כתוב בלבד, ולא בעל פה. נוסח ההסכם, סעיפיו ותוקפו יקבעו במוסכם על ידי שני הצדדים ומרצונם החופשי.

• עדיף מאוד שהטיפול בנכס יינתן כאפשרות לשלושה סוגי אנשים בלבד: קרוב משפחה מדרגה ראשונה או שניה ( בן, בת, אב, אם, אח, אחות, דוד), עורך דין נאמן  שמקבל גושפנקה חוקית להסכם, מי שמונה או ממונה בתור צד שלישי ( בית משפט), והוא מוגדר כנאמן לנכס.

• יש לקבוע מראש בהסכם מה הדברים שהנאמן על הנכס מחויב עליהם, כך לדוגמא באם הנכס מושכר כיצד מתיי וכמה עליו לגבות דמי שכירות. האם עליו לעדכן  את בעל הנכס גם בבעיות טכניות שוטפת של הנכס, ( תחזוקה, אחזקה, וכו') או שבאחריותו לפתור את זה בעצמו.

• מה הם גבולות האחריות של נאמן הנכס לנכס ביחס לבעל הנכס. האם הוא רשאי למכור את הנכס, לגבות דמי שכירות בהתאם לראות עיניו, לתחזק את הנכס כפי ראות עיניו.

• קיימת גם חובת דיווח ותקופת דיווח. זאת אומרת האם נאמן הנכס צריך לדווח תקופתית לבעל הנכס אות שהוא עצמאי בניהולו.

• מה קורה במקרה שבו נאמן הנכס מצהיר כי אינו מסוגל ואינו יכול יותר לטפל בנכס, כיצד פותרים זאת.

כל השאלות הללו צריכות להיות פתירות כבר בשלב הראשון של עזיבת הבעלים של הנכס את הארץ, ברמה משפטית של חוזה תקף ומחייב מבחינה חוקית שיבהיר לבעל הנכס ולנאמן את חובותיהם וזכותיהם המלאות.

באופו הזה תושג גם ממילא תוצאה טובה יותר גם לבעלי הנכס וגם לנאמנים עצמם.